דברי מנשה מגריסו באזכרה:
אחר מותם של אנשים באמצע חייהם או צעירים, נהוג לומר "במותם ציוו לנו את החיים". לאה שייכת לאותה קבוצה של אנשים שעליהם יש לומר "בחייהם ציוו לנו את החיים".
חייה של לאה היו מלאי משמעות. אלה לא היו חיים סתמיים או מבוזבזים.
הכרתי את לאה כאשת עקרונות. וזה לא סתם אמירה. את רוב מעשיה היא עשתה כשהיה בהם איזשהו עקרון מנחה.
ניקח למשל את תחום החינוך. ראשית רואים את זה במעגל המשפחתי שלה. כשאתה רואה משפחה כזאת, ילדים מחונכים בעלי ערכים ועקרונות, ברור לנו שאתה, נעם, ולאה גידלתם אותם למופת. זה הורים עם עמוד שידרה. ראיתי אותם במעשיהם, כאנשי מוסר ואנשי עקרונות. בימינו זה לא דבר של מה בכך, כשאתה שומע איך מתנהלות משפחות, ואת חוסר השליטה של ההורים בילדיהם והתפרקות מערכים שלא ידענו כמותה בהסטוריה הרחוקה שלנו.
ואם נרחיב לתחום החינוך במעגל הרחוק יותר לתחום עבודתה בבתי הספר. לאה תמיד שאפה לשפר ולהתעדכן, ולהעביר לדורות הבאים את הידע שלה, מתוך עקרון שזה יביא לשיפור החברה ולהעלות את הרמה הטכנולוגית שלה. ואצל לאה זה היה אמיתי ולא מליצה. היא היתה משתפת את הקולגות לעבודה הקרובים והרחוקים בידע שלה. אני התוודעתי לכך בהליכות של אחר הצהריים שהיינו מידי פעם יוצאים אני וחנה אשתי עם לאה. הייתי מאזין לשיחות בין לאה וחנה על נושאי חינוך ועל התנהלות של מורים ותלמידים. לאה השאירה עלי רושם שהיא שייכת לזן אחר של מורים, כאלה שנכנה אותם "מורים מהעבר הרחוק", כאלה שראו את ייעודם בהוראה, מורה שאיכפת לה, שמקדישה את כל כולה לתחום הזה ומגיעה להישגים לא מבוטלים בזכות דבקותה במטרה.
תמיד דאגה לעדכן את חנה על עוד תחום חדש או שפה חדשה שגילתה בתחום לימודי המחשב. ההסברים שלה תמיד היו ברורים ומנוסחים כיאות, כך שכל המקשיב לה היה יורד מהר מאוד לעומק המטרה שאליה שאפה להגיע בהסבריה.
בשיחות אלה התוודעתי גם לעובדה שתלמידיה הגיעו להישגים נאים, בזכות מסירותה והתנהלותה, לא דבר פשוט בימים טרופים אלה, כשכולנו שומעים מכלי התקשורת מה מקומינו בהישגים המדעיים בהשוואה לכלל העולם.
הנושא השני שמיקד את תשומת ליבי אצל לאה, היה נועם הליכותיה ודיבורה. היא היתה אישה שנעים לשוחח איתה. הקול הנעים שלה עדיין מהדהד באוזניי. קול סמכותי ומתון בו זמנית. היא היתה אישה שמכבדת את הזולת, שוקלת כל מילה שיוצאת מפיה, שמא חלילה תפגע במישהו בשגגה. תמיד היה לה מה להגיד כמעט על כל נושא, והיתה בקיאה בהמון נושאים. היתה בה סקרנות אינטלקטואלית.
וזה הנושא השלישי שאני רוצה לדבר עליו. קחו למשל את אהבתה לאמנות ובעיקר למוסיקה קלסית. אינני יודע מה הרקע לאהבתה את התחום הזה. קרוב לוודאי שהמשפחה יודעת יותר ממני. אני משוכנע שסקרנותה האינטלקטואלית היא הגורם המרכזי שהביא אותה לקירבה לנושאים אלו. והיום, שאוהבי המוסיקה הקלסית הפכו להיות זן נדיר במקומותינו, התעניינותה בזה הוכיחה לנו שאכן לאה שייכת לזן נדיר של אנשים.
את לאה הכרנו בקונסרבטוריון המקומי, כשהבנים למדו לנגן ביחד. הפגישות בקונצרטים הן בקונסרבטוריון והן בהיכל התרבות חשפו בפנינו את המשפחה.
איתמר ויוסי הבן שלנו, ניגנו באחד ההרכבים היותר איכותיים שהיו בקונסרבטוריון בהנחייתה של ולריה. שלישיית הקלרינט, צ'לו ופסנתר היתה לשם דבר בקונסרבטוריון. הנחת שרווינו מנגינתם, זה חותם שילווה אותנו לאורך כל החיים.
עם לאה היו לנו הרבה שיחות על יצירות ויוצרים קלסיים, כשאנו מעבירים זה לזה ידע על ביצועים ועל תקליטורים ששמענו. זה עניין אותה ומילא אותה בתוכן. תמיד פגשנו אותה בקונצרטים משמעותיים שהיו בכרמיאל והחלפנו חוויות.
זה עצוב לחוות חוויה של מוות של אדם שהוקרת והערכת.
אמרתי לך נעם, שאני מוקיר את שלוות הנפש בה המשפחה מתמודדת עם האובדן ללא עת של הרעיה והאם שהיתה בעלת אישיות כזאת. זה באמת אחד המאפיינים המרכזיים במורשתה של לאה ופרי חינוכה
בכדי לכבד את זיכרה של לאה, אני רוצה לסיים בשיר קטן של משורר כמעט אלמוני, שבימי חייו פירסם ס"ה 12 שירים והיה משורר מוערץ על ידי משוררים כמו לאה גולדברג. הכוונה לאברהם סונה ובכינויו הספרותי אברהם בן יצחק.
כי אין כמו כוחה המנחם, הממלא והמדויק של השירה.
יהי זיכרה ברוך