הדברים נאמרו ביום השלושים לפטירתה של לאה

הרושם הראשון המיוחד והמשמעותי שהיה לי ממך, הוא בית הורייך. בית חם ואוהב שהתברך בהכנסת אורחים. היה נעים לראות את הכבוד והיחס שאת רוחשת להורייך, שיתפת אותם בכל שימחה וכיבדת את ערבי השבת והחגים שכה חשובים היו להם. עד יומם האחרון תמכת, עודדת, ובימים הכי קשים שלהם נתת להם את כל תשומת הלב והאהבה. בת טובה נאמנה ומסורה.

התרשמתי מאהבתך את המקצוע שבחרת. כמה טוב לעסוק בדבר שאת ממש אוהבת. לא רק ללמד, רצית גם ובעיקר ללמוד, אך יותר מכל אהבת את תלמידיך. חשוב היה לך שלא רק ילמדו טוב אלא שיהיו בני אדם טובים, סקרנים ומתעניינים. היית לא רק מורה משקיעה, היית לתלמידייך אוזן קשבת ומורה לחיים.

ישנם דברים לגבי שהם נגמרו עם הסתלקותך מהחיים, כמו הקונצרטים ב"קשת אילון". קונצרטים אלה מבוססים על סדנאות אומן, תלמידים עם מוריהם המגיעים מכל קצווי תבל. לפעמים נדמה היה לי שהם תלמידייך. היכרת אותם בשמותיהם, ציינת את הישגיהם. שליטתך במספר שפות איפשרה לך לזכור ולבטא את שמותיהם במדויק, דבר שלי לא היה כל סיכוי לעשות. בלעדייך קשת אילון זאת כבר לא חוויה.

קשה לי ההתמודדות עם חסרונך בעיקר בשל גילך הצעיר. עוד היו לך כ"כ הרבה תכניות, רצונות, יכולות. המשפחה זקוקה לך עד מאוד ומתקשה לגשר על הלוע שנפער.

ומהמקום הזה אני מבקשת ממך נעם, ומכם איתמר, מיטל וניצן, קחו עמכם את כל מה שלאה אמכם המיוחדת העניקה לכם: חום, אהבה, נימוסים, תרבות, כבוד האדם. לכו לאורה, ועם מטען כזה תוכלו להצליח ולבנות את חייכם בצורה טובה ומאושרת.

אוהבת ומחבקת אמא וסבתא

דברים שנאמרו ביום השנה השני:

לאה יקירתנו,

אנחנו ﬠומדים כאן, כל המשפחה ואני מרגישה ﬠוד יותר בחסרונך. בכל אירוﬠ ובכל חג אני מרגישה באוויר מה ﬠובר ﬠל כולנו. לא מדברים ﬠל זה, משתדלים להיות חגיגיים, ואולי "חזקים". לדאבוני, אני יודﬠת ומכירה את התחושה הזאת. תחושה זו מלווה אותי כבר 32 שנים.

יש ונדמה לי שאת איתנו. לא אחת כאילו אני חשה אותך, את החום, את הﬠדינות, תכונות שהן כ"כ שלך.

השנה הייתה יומולדת בסוכה. נﬠם כהרגלו בנה סוכה, הבנות הכינו את הארוחה, בﬠיקר את המאכלים שלך, תפריט קבוﬠ שביקשנו שלא תשני אותו. גם באותו ﬠרב היו רגﬠים שהרגשתי אותך לידינו ולﬠומת זאת היו אותם רגﬠים קשים שידﬠתי שאת כבר לא, וזה כ"כ קשה וחסר.

השארת אחרייך משפחה איכותית. ילדייך תומכים, מחבקים, מﬠודדים אחד את משנהו, דבר שמאפשר להם להמשיך בדרכם. כל אחד מהם משקיﬠ בדרך בה בחר באופן הטוב ביותר, תכונות אלה הם תוצר של חינוך מיוחד שקיבלו ממך ומנﬠם ייבדל לחיים ארוכים.

אני מסתכלת ﬠל נﬠם ורואה בו כממשיך הדרך, את האב הטוב והמסור. כל מרחק מתקצר ברגﬠ שהבנות צריכות אותו, מחפש וחושב איך להקל ﬠליהן, איר לשמח אותן. גם איתמר שנמצא רחוק אינו מקופח.

לאחרונה אני יותר ויותר רוצה לחשוב ﬠל הדברים היפים והטובים שﬠשינו יחד. טיולים כשﬠוד יכולתי, פיקניקים, והרבה, ﬠם המון כייף, קונצרטים, סרטים מיוחדים במוזיאון טיקוטין. אהבתי את המסרים שידﬠת להﬠביר בצורה ﬠדינה בסגנון של מורה, מתוך רצון ללמד ולכוון לחשיבה.

בזיכרונות אלו אני מוצאת נחמה פורתא ﬠל לכתך מאיתנו בטרם ﬠת.

אימא בתיה

דברים שנאמרו ביום השנה השלישי:

לאה יקרה,

ישנן מספר דרכים לזכור אדם אהוב.

כאשר הסתלקת מחיינו, קשה היה לי לעשות את אותם דברים שאהבת וזאת מהסיבה שאת כבר לא לוקחת חלק בהם. חשבתי עלייך גם כשבישלתי משהו שאהבת או תבשיל שהזכיר את בית הורייך. לא יכולתי להשלים שחייך נקטפו בטרם עת. עוד היית במלוא העשייה, הילדים גדלו והיה לך את כל הזמן לעסוק בתחביבייך הרבים, דבר שידעת לשלב גם כאשר הילדים היו בבית.

מעניין שהיום אני מוצאת את עצמי רוצה לעשות את אותם דברים שבזכותך עשיתי וחוויתי. נעים לי לזכור אותך דרך המוסיקה, דרך ביקור במוזיאון, לראות שקיעה ולחשוב עלייך.

כשאני מגיעה לכרמיאל וברור לי שלא תגיחי אלי מהמטבח או מהמחשב במאור פנים ונשיקה ,דבר אחד אני יודעת שאשב לי בפינת הטלוויזיה או על כסא בסלון ושוב ושוב אסתכל בתמונותייך התלויות על הקיר ובדרך זו אחוש אותך. בביקוריי אלה אני גם יכולה לחוש שלמרות הכאב הגדול יש בית והוא פתוח וזמין כמו פעם בימים הטובים.

והדרך הטובה ביותר לזכור אותך אלה ילדייך המקסימים שגדלו על נימוסים ודרך ארץ. נעים לי להיות במחיצתם, הנושא אודותייך עולה מידי פעם וזה נעים ונחמד. אני מחפשת כל דרך אפשרית לחמם את ליבם ואולי אצליח במידת מה לצמצם את החלל שנוצר עם לכתך. טוב לי לראות וגם לשמוע על הקשר ההדוק, המסירות והאהבה שלהם אחד כלפי השני.

אלה רק חלק מהדרכים לזכור אותך לאה. את חלק בלתי נפרד מחיינו.

אמא בתיה

ביום השנה החמישי:

נעם, איתמר, מיטל, ניצן

זאת אמורה היתה להיות שנה אחרת, שנה שחוגגים יומולדת 60. אבל הכל אחרת, דברים השתנו מהקצה אל הקצה. עברה עלינו ועדיין עוברת על כולנו תקופה קשה, כי החסר גדול ומורגש בחיינו. כל אחד מאיתנו והחסר שלו, הזכרון שלו המלווה בכאב. לגביי הצער הוא על החיים שנגדעו שלא בעיתם. לא מרפה ממני המחשבה על אותם דברים שלאה עוד רצתה ויכלה לעשות. דברים טובים, איכותיים ומלאי תוכן. עוד יכלה לתרום הרבה לתלמידיה ובעיקר למשפחתה שכה אהבה. אבל כמו שאנחנו יודעים, החיים נמשכים וכל אחד בדרכו שלו מפלס את הדרך בה ילך.

תרשו לי להתייחס לכל אחד ואחד מכם:-

איתמר - תמיד מעסיקה אותי המחשבה, מה עובר לך בראש (בפרט שאתה רחוק), איך אתה מתמודד עם האבידה. הקשר והאהבה שלך לאמך היתה גדולה, וודאי היית רוצה לשתף אותה בהישגייך וברור שהיא היתה גאה בך. התברכת במשפחה שמוכנה ורוצה שתחלוק עימה את תחושותיך.
אני מקווה ומייחלת שהכיוון בה בחרת יביא אותך לחיים טובים. הכלים שקיבלת בבית הוריך רק יסייעו לך בדרכך.

מיטל - הפתיחות שלך נתנה לי את האפשרות יותר לדבר איתך ואולי לשתף ולו במעט במה שעובר עלייך ועדיין...
בחרת בדרך של חינוך. זה נראה ולא במקרה כממשיכת המורשת.
כאשר את מספרת לי על עבודתך, אני חושבת לעצמי על אותם ילדים ששפר עליהם מזלם בזה שזכו להגיע אלייך. את כ"כ יודעת להעניק, ומשקיעה בזה המון מחשבה והרבה רגש.

ניצן - על ההתחלה קשה היה לדעת מה עובר עלייך. חיפשת דרך ופתרונות למצב החדש שנכפה עלייך ואז גיליתי בך כוחות גדולים, תעצומות נפש נשגבים, מנסה ורוצה להיות עצמאית.
הדרך בה בחרת, לימודים קשים ומאתגרים, מצביעים על אופייך החזק.

נעם - שינוי משמעותי חל בחייך מאז שלאה עזבה אותנו. היית צריך הרבה כוחות לנווט בין הכאב הפרטי שלך לבין הכאב של ילדיך. גילית תושייה גדולה ועברת מכשולים לא קטנים.
הגיעה העת שיש להשאיר מאחוריך תקופה שלא תישכח ולעבור לתקופה שונה מקודמתה, כמו שנאמר "לא טוב היות האדם לבדו".
אני מקווה שהנוף החדש יעשה לך רק טוב, נוף שונה ומרתק לא פחות מהנוף הגלילי.

כל שנותר לי אהוביי שיהיה לכם רק טוב, הצלחה בדרככם, שתשרור ביניכם אהבה גדולה, אחדות, הבנה ונתינה.

מחבקת ואוהבת עד מאוד, אמא וסבתא

ביום השנה השישי:

לאה יקירתנו,

שש שנים חלפו מאז עזבת אותנו, אבל אני מרגישה שאני לא עזבתי אותך. את ממשיכה להיות נוכחת בחיי. זה מתבטא בדברים יום יומיים שקורים. השנה קיבלתי את תוכנית הטיולים. הטיול הראשון שלנו נקבע בין היתר לקיבוץ אילון. דבר ראשון התלבטתי עם להירשם לטיול הזה, כי אילון בשבילי זה קשת אילון וזה אומר להגיע איתך לקונצרט... בכל מקרה החלטתי להתגבר, כי זה חשוב ואולי זאת ההזדמנות לחזור למקום ואפילו שזה בלעדייך. נוכחתי לדעת שההחלטה היתה נכונה, כי הרגשתי שבזכותך התוודעתי למקום, בזכותך נהניתי מאווירה מיוחדת שחווים במקום כמו קשת אילון. לשמחתי הדברים הראשונים שראינו בטיול היו דברים שונים בתכלית ובכיוון ההפוך של הקיבוץ, ולאחר מכן כשעברנו ליד אותו מיגרש חניה שם החנינו את מכוניתנו זה דווקא החזיר אותי לימים הטובים שהיו לי איתך.

את נוכחת בחיי גם בזכות ילדייך שיותר ויותר אני קרובה אליהם והם אלי. אני רואה בהם הרבה מאוד מהדברים שקיבלו ממך ובזכותך. אני רואה בהם את ההשקעה שאת ונעם ייבדל לחיים ארוכים הענקתם להם, את האחווה, הקשר ההדוק ביניהם, תחומי ההתענינות שלהם, הסקרנות ללמוד ולדעת עוד ועוד. את איתי כשאני מבקרת בתערוכה, כשאני שומעת מוסיקה שנראה לי שאהבת להקשיב לה, על אחת כמה וכמה אם זו מנגינה הונגרית וזאת למרות שגדלת והתחנכת ברומניה. גם אוכל הונגרי מיד יחזיר אותי אלייך ואל הורייך.

השנים שהיינו יחד עשו לנו משהו שקשה להסביר אותו במילים. אולי אסתפק בזה שהם עשו לנו רק טוב, זכרונות טובים וחזקים.

במלאת שמונה שנים:

כל כך הזדהיתי עם הכתוב, רק לא ידעתי לנסח כל-כך מדויק.

אני מרבה לחשוב על לאה. על מה שאנחנו הפסדנו ומפסידים בהיעדרה, ועוד יותר על מה שהיא הפסידה. היו לה הרבה תכניות ורצונות שלא מומשו ומכל הדברים האלה רק היינו נשכרים.

אבל חשוב להודות על כל הטוב שקיבלו מההורים, מהבית החם והאוהב ומהעיר שרק הלכה והתפתחה מרגע הקמתה ומקווה שגם היום ממשיכה להתפתח.

פשוט אנחנו ואתם כבר לא כאן.