אסף כתב את הדברים האלה (ראה בכתב ידו חלק ראשון ושני ) ליום ה"שבעה". בסופו של דבר הוא לא הקריא את הדברים באזכרה.

נעם, איתמר, מיטל וניצן,

את סבא איתמר כלל לא הכרתי, ותמיד שמחתי על "מזל" שלא חוויתי מוות של בן משפחה קרוב. עכשיו "המזל" הזה בא לקיצו.

לאה הייתה בשבילי בן אדם קרוב שאיתו אני יכול לדבר על כל דבר בבטחה. בדרך חיים שבחרתי למדתי די מהר איך לדבר עם אנשים, כמה לפתוח, כמה לשתף, איך להסביר. רוב האנשים לא באמת מקשיבים ומיד פונים לשאלות מקשות ומוכיחות בסגנון: "אבל אם אתה רוצה לקנות פלאפל, מה, אתה עושה מליאה?!". לא כך הייתה לאה. לאה שאלה בשביל להבין. לא בשביל להוכיח את עמדתה, לא כדי להוכיח שהיא צודקת ואני טועה, אלא באמת על מנת להבין. היא הייתה פתוחה וכנה, והיא גם הקרינה את זה החוצה, ולכן בשיחות איתה תמיד היה ברור לי שאיתה אפשר לפתוח הכל, את כל מה שעם אחרים אני נזהר כדי לא להיפגע. עם לאה הייתי מוכן להיות פגיע, כי היה ברור לחלוטין שהיא – לא תִפְגַע ולא תשַלֵח דברי תוכחה ללמדני כמה אני טועה בדרכי.

לאה הייתה תמיד השותפה שלי לשיחות בנושאי חינוך, תמיד שיתפה גם בקשיים שלה, בדילמות שצפות ועולות אצלה. היא אף פעם לא התנשאה ותמיד הייתה פתוחה לשמוע רעיונות חדשים ודעות אחרות ולא הייתה נגועה כלל בנגע ה"אני כבר מנוסה ויודעת הכל".

כל התכונות הנפלאות של לאה לעתים סמויות היו מן העין, אך היא הקרינה אותן והן קרנו ממנה, וכך, גם בקולה השקט, העניו, הצנוע, וגם בלי מלים בכלל, התכונות והאופי המיוחד שלה נישאו ממנה והלאה וקנו להם אחיזה בכל מי שהיה בסביבתה. ויותר מכך, הם עדיין נישאים ומחפשים ומאתרים ואוחזים באנשים שהכירוה, שהוקירוה, שאהבוה, וכך תמשיך רוחה את מה שגופה כבר לא יוכל.

יאנוש קורצ'אק, באחת משיחותיו ברדיו הפולני, אמר:
חיית, כמה חרשת
כמה כיכרות לחם אפית
כמה זרעת
כמה עצים נטעת
כמה לבנים הנחת לבניין בטרם תֵאסף אל עמך
כמה כפתורים תפרת
כמה הטלאת, איחית
למי הענקת מחומך
במי כושל – תמכת
למי הורית דרך בלי לתבוע הכרת טובה ומתן פרס
מה התרומה שתרמת
את מי שֵרַתָּ?

אני חושב שזו דרך טובה להמשיך ולהעריך את יפי הרוח והנפש של לאה. אני יודע שעל כל שאלה שקורצ'אק שואל יש תשובות כה רבות וטובות: לאה נטעה כל כך הרבה עצים, הניחה אינספור לבנים, הטליאה, איחתה, תמכה בכל כושל שנקרה בדרכה, העניקה מחומה, הורתה דרך בלי לתבוע הכרת תודה, בצניעות, בשקט, ברוך, בלי רוח וצלצולים. לאה תרמה תרומה עצומה, היא השפיעה, וחשוב מכך – היא עודנה משפיעה ועוד תשפיע, בעבודתה החינוכית, כאשת משפחה, ובשבילי כדודה שהיא גם חברת נפש.

משתתף בצערכם,

כואב את כאבכם,

אסף