דברים אלה כתבתי כדי להמחיש את אהבתה של לאה למוזיקה, אהבה שהייתה חלק מעולמה התרבותי העשיר.
נעם

המלודיה ההונגרית מאת פרנץ ליסט
זו יצירה יפה לפסנתר, שחיבר אחד מגדולי המלחינים ההונגרים, פרנץ ליסט. לאה תמיד התעניינה בתרבות ההונגרית בכלל ובמוזיקה ההונגרית בפרט, ובכל פעם שהייתה תוכנית (קונצרט או תוכנית רדיו) של מוזיקה "ברוח הונגרית", היא השתדלה לא להחמיץ אותה. לכן יש לנו לא מעט הקלטות של מוזיקה הונגרית או בהשפעה הונגרית.

גרסה תזמורתית של שירי האיכרים ההונגריים מאת בלה ברטוק - מחול
המלחין ההונגרי בלה ברטוק היה אהוב במיוחד על לאה. הוא היה מלחין גדול בכל קנה מידה, אך היו גם באורח חייו ובאישיותו המיוחדת דברים שקסמו ללאה. הוא נולד בטרנסילבניה, מחוז הולדתה של לאה (ייתכן שברטוק לא נולד ממש בטרנסילבניה אלא בחלק אחר של הונגריה שעבר מאוחר יותר לרומניה). כשברטוק נולד, טרנסילבניה הייתה חלק מהונגריה, וכשלאה נולדה, טרנסילבניה כבר הייתה בשליטת הרומנים (ממלחמת העולם השנייה). ברטוק היה הומניסט גדול, כפי שמספר עליו ישראל דליות איש קול המוזיקה: מאז שהנאצים תפסו את השלטון בגרמניה ועם עלייתו של הרייך השלישי, אסר ברטוק את השמעת יצירותיו בכל רחבי הרייך השלישי. בצעד של מחאה על עליית הפאשיזם בהונגריה, הוא גלה מרצון מארץ הולדתו האהובה. הטרגדיה שלו הייתה שלא מצא את מקומו בניו יורק, לשם עבר, אך הוא מעולם לא הביע חרטה על החלטתו לעזוב את הונגריה. הוא התנגד באופן פעיל לכל צורה של פאשיזם ואנטישמיות, למרות שלא היה יהודי ויכול היה לשבת בשקט ובשלווה בארץ הולדתו. מיותר לציין שהצדדים האלה באישיותו ובפעלו של ברטוק נגעו לליבה של לאה מפני שתאמו את השקפת עולמה.

סוויטת ג'אז מספר 2 מאת דימיטרי שוסטקוביץ'
את יצירותיו של שוסטקוביץ' לאה תמיד שמחה לשמוע, ובהקשר זה יש לי סיפור שריגש אותי בזמנו, ועד היום בעצם: סיפרתי ללאה (על פי מה ששמעתי באקראי ב"קול המוזיקה") ששוסטקוביץ' אמר באחרית ימיו שהיו לו חיים אפורים. על זה אמרה לאה: איך יכול להיות שיהיו חיים אפורים לאדם שחיבר יצירות כל כך שמחות? כמובן שזו לא הייתה שאלה אלא מעין השתוממות.

שלישיית הפסנתר מאת בטהובן בביצוע שלישיית עתר
לאה אהבה מאוד מוזיקה קאמרית. אולי קסמה לה האינטימיות שבמוזיקה מסוג זה בה הנגנים קרובים אל הקהל. אולי זה בזכותה של עידית צבי שיזמה ויסדה את פסטיבל ימי המוזיקה הקאמרית בכפר בלום, ומיום הקמתו לאה לקחה בו חלק פעיל ונלהב במשך כעשרים שנים. לאה גם סחפה איתה אנשים רבים (כולל אותי שכותב את הדברים האלה), שנדבקו בהתלהבות שלה מהמוזיקה הנפלאה שנוצרה שם וגם מהיופי והשלווה של המקום. היא הייתה מגיעה כל בוקר ומבלה במתחם של הפסטיבל עד שעות הערב ולפעמים עד הלילה, ככל שיכלה – עם הפסקה קצרצרה לארוחת צהריים על הדשא, נודדת בין חדרי החזרות, מבקרת בתערוכות שהתקיימו שם לפעמים, נוכחת בהרצאות וגם יוצרת היכרויות עם חובבי מוזיקה כמוה. תיזכר לטובה גם חיותה דביר שהנחתה במשך שנים רבות את רוב הקונצרטים בכפר בלום ושנינו התענגנו מאישיותה יוצאת הדופן ומהעברית המצוינת שבפיה. חיותה ערכה שנים רבות את סדרת אתנחתא בירושלים ועודדה מוזיקה קאמרית בכלל ומוזיקה ישראלית בפרט. תכניות אתנחתא שודרו בשידור חי בקול המוזיקה וחלומה של לאה להגיע לירושלים ביום שני בחמש אחר הצהריים התגשם יום אחד כשביקרנו שנינו בקונצרט אתנחתא ובאמת זו הייתה חוויה מיוחדת. ללאה היה יחס מיוחד לכל כלי, ואין ספק שהכלי המועדף היה הקלרינט, שבו ניגן איתמר במשך שנים רבות. לאה התעניינה מאוד ביצירות לקלרינט, בדרך כלל בשילוב כלים אחרים. גם האבוב והבסון שבקבוצת כלי הנשיפה היו חביבים עליה מאוד. בצד יצירות "קלאסיות" לאה התעניינה מאוד ביצירות החורגות מהמקובל שהקדימו את תקופתן וגילו פנים חדשות במוזיקה, וכן יצירות אקזוטיות לא שגרתיות ומיוחדות. כשהיצירה לא כל כך "דיברה" אליה היא אמרה שהיצירה "מעניינת". היום, במחשבה שנייה ושלישית, אולי באמת התכוונה שהיצירה מגלה פנים חדשות ומעניינות במוזיקה. השלישייה של בטהובן היא יצירה קלאסית קליטה ונעימה לאוזן. חיבה מיוחדת אליה יש לנו מסיבות אישיות, שכן איתמר ניגן חלק ממנה בהרכב של קלרינט (איתמר), פסנתר (דנה) וצ'לו (יוסי). פעם שמענו את היצירה הזו באחד הבתים ביישוב מנוף, בקונצרט קאמרי עם תלמידי, מורי ובוגרי הקונסרבטוריון בכרמיאל. הקונצרט הזה היה מהנה במיוחד, בייחוד בזכות האווירה האינטימית וההיכרות עם חלק מהמבצעים. באשר לשלישיית עתר, השתתפנו לפני כמה שנים בקונצרט שהשלישייה קיימה עם הזמרת יעלה אביטל, שנערך בבית פרטי בלב תל אביב, במסגרת פעילות עמותת "חלונות". גם בקונצרט זה ההנאה של לאה (וגם שלי) הייתה מרובה. האווירה הייתה כל כך אינטימית שההרגשה הייתה כאילו הנגנים והזמרת משמיעים את היצירות במיוחד בשבילנו. לפני שעזבנו את המקום החלפנו כמה מלים עם האמנים שהתעניינו בנעשה בתחום המוזיקה באזור הצפון.

טיול בסביבות הכפר - 3 שירים מאת מיכאל וולפה למילים של לאה גולדברג
שרה יעלה אביטל שמשתפת פעולה עם שלישיית עתר. לאה מאוד אהבה את שירתה של יעלה, מאז ששמענו אותה בקונצרט בבית פרטי בתל אביב. לאה בכלל אהבה זמרות (וגם זמרים) ששרו היטב גם מוזיקה עממית. קסם לה הביצוע האמנותי של שירים עממיים, ובפרט ישראלים. ועוד אהבה מיוחדת הייתה ללאה ביחס לנשים יוצרות. פה יש לנו יצירה של לאה גולדברג, שלזכותה שני דברים שמאוד קסמו ללאה: היותה אמנית גדולה, וישראלית. מיכאל וולפה הוא יוצר אהוב שכן הוא משלב ביצירתו גם מוזיקה עממית מאוד ישראלית. ההקלטה היא מקונצרט אתנחתא שלאה כבר לא יכלה לשמוע. כפי שכבר כתבתי, את תכניות אתנחתא לאה מאוד אהבה, הן בגלל שהמוזיקה היא קאמרית וישראלית בדרך כלל שכן האמנים המבצעים הם ישראלים ויש דגש ועידוד מיוחדים ליצירות של מלחינים ישראלים, והן בגלל הגשתה המיוחדת של עורכת הסדרה והקריינית הנפלאה חיותה דביר. להלן דבריה המקדימים של חיותה הכוללים גם את דברי המלחין על היצירה:
ועתה לפנינו בבכורה עולמית, טיול בסביבות הכפר, שלושה שירים למלים של לאה גולדברג מאת מיכאל וולפה. מיכאל וולפה, מהמוסיקאים הבולטים ביותר כיום במגוון היצירה והעשייה שלהם. מלחין ואיש חינוך, נולד בתל אביב ב- 1960, כיום חבר קיבוץ שדה בוקר. למד קומפוזיציה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ובאוניברסיטת קיימברידג' באנגליה ובעל תואר דוקטור מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. כיום מלמד באקדמיה בירושלים והוא גם ראש החוג לקומפוזיציה וניצוח שם. מלמד גם בתיכון הישראלי למדעים, ובנגב. סגנון כתיבתו הוא ניאו רומנטי המחבר מזרח ומערב תוך שימת דגש על הקו המלודי בהשפעת מנגינות עממיות ושירים עבריים. גם ביתו של מיכאל וולפה שבמדבר מהווה מקור השראה חשוב בבחירת הטקסטים ובאווירה המאפיינת חלק נכבד מיצירותיו, ובהן מחזור פואמות סימפוניות שירים על ארץ שבימים אלה הוא מסיים את עריכתן, עיבודים סימפוניים לשירים ישראליים, מוסיקה קאמרית שזכתה להכרה מיוחדת בארץ ובעולם, ועוד ועוד. מיכאל וולפה חובק עולם בפעילותו, והוא המנהל המוסיקלי ומייסדו של פסטיבל צלילים במדבר שחגג השנה 13 והסתיים אתמול בקונצרט מיוחד ומרגש בירוחם, מנהלו המוסיקלי של חג המוסיקה הישראלית והפסטיבל דיאלוגים מוסיקליים בלונדון. חתן פרסים רבים, ובהם פרס ראש הממשלה בקומפוזיציה, וזה לא מכבר זכה בפרס רוזנבלום לאמן מצטיין. את היצירה הלחין מיכאל וולפה השנה להזמנתה של שלישיית עתר, ולקראת השמעת הבכורה שלה הוסיף כמה מלים: שלושה שירים של לאה גולדברג שבחרתי להלחין לשלישיית עתר והזמרת יעלה אביטל הם בשבילי שלוש תחנות בחייה מלאי הערגה התוגה והפיוט של המשוררת שכתיבתה כה נוגעת ללבי. השיר הראשון על הרגע המופלא של התאהבות ראשונה עת עמדה ארוכות מעל בריכת האווזים וצחקה לאילן כמקבלת פני אהובה. השיר השני על ההתפכחות המאוחרת וההבנה הכואבת כל כך שאהוב לבה אוהב אישה אחרת, "הנער היה חגיגי ועצוב וידעתי שהוא מחכה לה". השיר השלישי על ההתפייסות עם הגורל והידיעה שמן הזיכרונות הקשים נולדה שירתה, "ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך שהצית בי ברקים לרבבה. לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך ברחובות הלומי אהבה". הזמרת מגישה את הטקסט ושלישיית הפסנתר, הכינור והצ'לו מפרשת את הסיפור, מציירת את הנופים, מזדהה ומנחמת. המוטיב שפותח את השיר הראשון חוזר בשיר השלישי, ומדגיש את המלים המסכמות, "את הכל אזכור". הטיול בסביבות הכפר הוא בשבילי מסע אישי אוטוביוגרפי ממנו נשלחו אלינו שלוש גלויות, שלוש תמונות נוף, ובהן צולם המשורר בשלושה רגעים בחייו. שלוש תמונות שהפכו לשלושה קטעים של מוסיקה קאמרית פשוטה ואינטימית. השירים היפים של לאה גולדברג, תוצאת סבלה הרב על אהבתה הנכזבת, ניחנו בכל כך הרבה עומק ויופי אסתטי. בעצם היותם כאלה הם מהווים פיצוי רב ערך המביא עימו שמחה גדולה, שמחה שנמצאת לא בשורות עצמן, אלא ביניהן.

שיר אהבה ישן ביצוע כלי
שיר אהבה ישן בביצוע צמד דרום
זה ריקוד הזוגות האהוב ביותר על לאה, אותו ביקשה תמיד לרקוד. כמובן שהשיר הנפלא שהלחין נחום היימן תרם לא פחות ואולי יותר מ"צעדי" הריקוד עצמם.

הגבעות הכחולות
גם זה ריקוד זוגות שלאה אהבה במיוחד, בזכות השיר היפה.

קרן הדר ודן אטינגר
שני הזמרים האלה התחבבו במיוחד על לאה, בייחוד בזכות ביצועם היפה את השירים העבריים. לאה מאוד נהנתה מערב שירי מרדכי זעירא שערך מוזיקלית רפי קדישזון והשתתפו בו קרן ודן. זהו עוד קונצרט מוצלח שנערך ב"ימי המוזיקה בגליל העליון" בכפר בלום, פסטיבל שהסב ללאה הנאה עצומה. בנוסף, היה לנו עוד ערב שירי זעירא מוצלח במיוחד בקיבוץ עין המפרץ אותו הכינו חבריה של מיטל, אמנים מופלאים בזכות עצמם. הערב כלל פרטים מעניינים על חייו, אישיותו ומורשתו של מרדכי זעירא, עיבודים חדשים ונפלאים שהכינו המבצעים, וכמובן ביצועים מרגשים של השירים והלחנים. עבורי ועבור לאה זו הייתה חוויה שלא תישכח.

צילה דגן שרה וידוי ועל הדרך עץ עומד
לאה אהבה את שירתה של צילה דגן. וידוי הוא שיר מיצירתו של אלכסנדר פן. לא מזמן לאה ראתה את ההצגה על חייו של המשורר, הכוללת את העימותים שלו עם אברהם שלונסקי, והמליצה בחום על ההצגה. היא למדה שם פרטים מתולדות היישוב שלא הכירה לעומקם וגם נהנתה מהביצוע של השחקנים. על הדרך עץ עומד הוא שיר נפלא שכתב איציק מאנגר ונעמי שמר תרגמה אותו באופן נאמן ביותר למקור. הלחן הוא של פ. לסקובסקי. גם הוא מריקודי העם המועדפים. זה המקום להזכיר שהיכרתי את לאה בחוג ריקודי עם בטכניון, ולכן דרך חיינו המשותפים נשזרה בריקודים אלה במשך שנים רבות.

על הדרך עץ עומד / איציק מאנגר, נעמי שמר:

על הדרך עץ עומד צמרתו תשוח,
עזבוהו ציפוריו לאנחות הרוח.
אל דרום ומערב ואולי מזרחה,
רק הרוח תלטף צמרתו ששחה.
אל אימי אני אומר: "נא הקשיבי, אמא,
אף אני ציפור אהיה וכנף ארימה.
אל העץ אעופה לי, לא אנוד ממנו,
אצייץ לו שיר עליז ואנחמנו"

אז אימי מוחה דמעה, "בן יקיר, הבן לי,
אל תעוף לבד בקור שמא תצטנן לי".
-"אל תבכי, אימי, חבל על מאור עינייך,
כך וכך אהיה ציפור ואפרוש כנפיים".
סחה אמא ובוכה, - "איציק, אוצרי לי,
לפחות קח בגד חם שתהיה בריא לי.
ערדליים שתנעל, קשור צעיף על עורף,
אויה לי ואללי כה קשה החורף.

גופיה חמה תילבש אל נא תתפרחח,
או חלילה בין מתים תבוא להתארח".
כמה לי קשה עכשיו איך כנף ארימה,
מה קלה היא הציפור מה כבד לב אמא.
אז בעצב אחייך אמא אל עינייך,
לא נתנה אהבתך לי לפרוש כנפיים.
על הדרך עץ עומד צמרתו תשוח,
עזבוהו ציפוריו לאנחות הרוח.