מאחר ואני לא מאלה שפותחים את המייל מידי יום, ראיתי באיחור את מה שכתבו על לאה ז"ל. התרגשתי מאד מכל מה שקראתי. כל מה שכתבו זה כ"כ מדויק. התרגשתי לשמוע מבני הדודים שלה מרגלית ויואל מעט על החיים שלהם ועל הקשר המיוחד שלהם. אני גם זוכרת את הקשר והאהבה שלה לדודתה רחל האחות של אווה אמא של לאה.
נעים לדעת עד כמה לאה ידעה להעניק לסובבים אותה מהתכונות המיוחדות שלה. היתה לה דרך מיוחדת ללמד ולגרום לנו להסתקרן, אם זה בעניין של ספר, מוזיקה, או תערוכה שחבל לפספס (מצידה זה גם היה בלתי אפשרי לפספס). התכנון שלה היה בדמה, ואם חשבתם שהכל מתנהל לאט (וזה בגלל האופי השקט והרגוע שלה), תתפלאו איך היא הצליחה להספיק הכל. כוס קפה חזק בנוסח בנדק עורר אותה ואיפשר לה להמשיך בכל המשימות שהיא הציבה לעצמה.
לאה הצליחה להטביע את חותמה במשפחתה הגרעינית ובמשפחתה המורחבת, בחברותיה ובתלמידיה, ובכך אני מתנחמת שהיא "מאריכה ימים".
אני לא מפסיקה לחשוב עליה בכל מיני הזדמנויות. כך היה מאז שהיא הסתלקה מאיתנו וכך יהיה לתמיד.